כחלק משיטות העבודה שלי בחדר הטיפולים אני אוהבת לשחק עם ילדים משחקי קופסה.משחקי קופסה מגלמים בתוכם את כל התפקידים, הרצונות והדברים שקשים לילדים.
חלק מהילדים יתחילו בסידור, ויעשו זאת לאט, ברצינות ובזהירות וחלק ירצו לחלקו לשחק במהירות.
באופן הזה אני יכולה לשים לב מה חשוב לאותם ילדים. האם הסדר והסידור של הסביבה או המשחק עצמו? שאלה אחרת שאני אשאל את עצמי אחר כך קשורה במדד ההנאה שלהם במשחק. עד כמה חוו קשת רגשית כלשהי של שמחה, שמחה לאיד, כעס או תסכול ועד כמה לא. באופן הזה אני יכולה ללמוד על העולם הרגשי והפנימי של הילדים באופן שהוא אינו מאיים, באופן של יצירת תקשורת ולמעשה באופן שמאפשר מקום בטוח “לשים” בו את החוויות האלה. אני משתמשת במרכאות, כי הרי הם לא באמת שמים אצלי שום דבר, מה שכן קורה היא החוויה המשותפת שלנו, שממנה אני יכולה להסיק ולחשוב על הנושאים שמעסיקים אותם.
המשחק הראשון שחשבתי עליו בהקשר הסידור מול המשחק הוא מונופול קלאסי.
במונופול יש משמעות לסדר, גם הסדר של הכסף וגם הסדר של הרחובות. בנוסף, יש תפקיד מוגדר של הבנקאי שאחראי לאסוף כסף, לפרוט ולהחזיר עודף.
מעניין לראות האם הילד/ה תופסים את התפקיד הזה בטיפול או שדווקא נמנעים ממנו? לפעמים גם לא ממש איכפת להם, גם זה קורה.
מאחר וזמן הטיפול הוא זמן מוגדר ומצומצם, סידור משחק המונופול מקבל תפנית הקשורה למהירות.
היו טיפולים שבהם הילדים רק סידרו את הלוח לאורך כל הפגישה, כך שלמעשה לא נותר לנו זמן משחק בפועל. בחירה זו מעניינת במיוחד ושולחת אותי לחשוב על מה עומד בראש סדר העדיפויות של אותם ילדים? מה חשוב להם יותר? האם אין משחק בפועל מתוך פחד להפסיד? האם זו הימנעות מתוכננת מראש?
חשוב לציין שאני תמיד עוקבת אחרי הדפוסים של המשחקים ולעולם לא מסיקה מסקנות על סמך משחק אחד.
מי שלא מכיר אותי, אני מוניקה ואני מטפלת נפשית באמצעות אומנויות (MA). אני מעדיפה להתייחס לטיפול כספינה ועל האנשים שמגיעים אליי כקפטנים של הספינה. אני מפליגה איתם, מצטרפת לעולמם, לפעמים גם מכוונת עד שמגיעים ליעדנו.
הקליניקה שלי בקיבוץ אל-רום, צפון רמת הגולן.
ואם אתם מרגישים שאתם או הילדים שלכם חווים אתגרים נפשיים,אל תישארו עם זה לבד.
מוזמנים ליצור איתי קשר ואשמח לסייע 0584180124
